ShowRunners, או: איך ליצור את הסדרה הטובה בעולם

נכתב ע"י astronomi בתאריך 15 בדצמבר 2011 | נושאים עשיית טלוויזיה | 4 תגובות »

Showrunners, סדרה דוקומנטרית של אורנג' סינמה הצרפתי  בהפקת לה פמיליה, עורכת שיחות עומק (וכאילו עומק) עם יוצרי 12 הסדרות הכי טובות, פורצות דרך, יחודיות ו-כן, מצליחות – בעשור האחרון. אותן סדרות ששינו את הטלוויזיה שלנו, מהסמויה עד בטלסטאר גלקטיקה. צפיתי בכל 12 הפרקים. לא באמת חשבתי שאני אבין איך לעשות את הסדרה הטובה בעולם. אבל רציתי, עמוק בלב.

אנשים אמרו שם דברים מעניינים, ופחות מעניינים, ומנוגדים לחלוטין האחד לשני. הדבר היחיד שחזר כחוט השני בין כל הראיונות עם היוצרים ושותפיהם לפשע: הם תמיד הרגישו כמו משפחה גדולה. שזה פרויקט נפלא שהם מעורבים בו, ולא רק עבודה חיצונית אליך – שהם חלק מזה.

אז הנה העיצה היחידה שאני יכולה לחלץ מ-420 דקות צפיה בראשים מדברים של  יוצרים, תסריטאים, מפיקים, במאים, ושחקנים: הסדרות הכי טובות שתעשו בטלוויזיה וב"אינטרנט" הזה של הצעירים, הן אלה שיהיו חשובות לכם כל כך שתרגישו חלק מהן. שתרגישו מגויסים במאתיים אחוז ותהיו מוכנים לשבור לארוחת צהריים קצת יותר מאוחר בשבילן.

(לא להרוג אותי, אני לא נגד חוקי איגוד. להפך. אבל כשאנחנו להגמיש אותם רק ק-צ-ת טיפה טיפונת בשביל פרויקט שחשוב לנו באמת, כנראה שזה אומר עליו משהו).

בכלל, אני חושבת שאני אקח את זה כעיצה טובה לחיים: כנראה שמקום העבודה שמרגיש כמו משפחה, עם פרויקטים שחשובים לנו באמת ולעומק, הוא מקום העבודה שנעשה בו את הדברים הכי טובים, משפיעים ומוצלחים שלנו. זה מסוכן, נכון: זה הופך אותך לוורקוהוליק, זה מטשטש את הגבולות בין העבודה לחיים. אבל האופציה הנגדית – עבודה שאני יכולה לעזוב מאחורי בסוף היום בלי לחשוב עליה בכלל כי היא סתם דיי-ג'וב בשבילי – היתה עבורי סוג של גיהינום קטן, כשניסיתי אותה.

בשביל מה אני עושה טלוויזיה וניו מדיה, אם לא כדי לעבוד במה שאני אוהבת?

אה, כן. כדי ליצור את הסדרה הטובה בעולם.


דם כחול: טריילר. לספר

נכתב ע"י astronomi בתאריך 17 בנובמבר 2011 | נושאים מדיה חדשה, עשיית טלוויזיה | 2 תגובות »

ואם אנחנו כבר בעדכוני פרויקטים, עלה בדעתי שעוד לא העלתי את הטריילר שצילמנו לספר "דם כחול" למקומו הראוי . הרי הוא. רשימת קרדיטים ופרטים על הספר – כאן: www.room314.co.il

 


2 A TV of One's Own

נכתב ע"י astronomi בתאריך | נושאים סדרות רשת, עשיית טלוויזיה | כתיבת תגובה »

לאור דרישת הציבור (הקרוב לצלחת) ולמען המטרה הנעלה של מתן תמריצים (לעצמי), אנו מחדשים את פינתנו: "בדרך לעשית טלוויזיה משלי – מעקב פרויקטים", או, A Television of One's Own.

.


דלתות
פורמט:  דרמה בודדת / פריקוול לסדרת דרמה פנטסטית
אורך45 דקות, בשאיפה. 60 עמודים, כרגע  45 דקות, וזה סופי
במשפט: מעין נמלטת מניצול מיני, פותחת דלת – ומוצאת את עצמה בחנות דלתות: מעוזם של אנשים שמתוך טראומה שכחו לרגע לאן נפתחות דלתות, ומצאו את היכולת לפתוח דלת לכל מקום בעולם.
כרגע: לאחר שכתוב מאסיבי
לקראת: ועדת סרטי גמר של תואר שני מעשי, ואז – לקרנות.
עוד מילה: עכשיו, לך שחק יפה עם הילדים בקרנות הקולנוע

.

זריחה   

עם: רותם ברוכין ורוני ויסמן
פורמט: סרט קצר פנטסטי, על גבול הריאליזם והאימה
אורך: 12 דקות, וזה סופי
במשפט: שני החנאנה ננעלה בבית הספר ואף אחד לא שם לב. סולידאד הגותית תקועה בו מאז שהיא מתה. עד הזריחה, אולי שתיהן יהיו קצת פחות לבד
כרגע: באונליין, לאחר עריכה מחודשת
לקראת:  עריכת סאונד ומשם – לכבוש את עולם הפסטיבלים
עוד מילה: "אני פשוט קצת רעבה…" "יעבור לך כשתמותי".

.


קפה קסם

פורמט: דרמה מוזיקלית שמגרדת את גבול הפנטסיה בקלילות
אורך: 24 פרקי 24 דקות, בשאיפה. כרגע: הצעת סדרה והכנות לארק
במשפט: קפה חיפאי. מלצרים מזמרים. כולם כולל כולם חולמים לעזוב את החיים הקטנים שלהם ולהצליח בגדול, אבל עכשיו ומיד. כולם כולל כולם מכורים לכוכב נולד
כרגע: בתחקיר עומק
לקראת: כתיבת ארק ופרק ראשון
עוד מילה: לפעמים חלומות מתגשמים

.

רשם המחשבות

עם: רותם ברוכין
פורמט: סדרת אינטרנט קומית חדשנית, על הגבול מציאות/ מדע בדיוני
אורך: כרגע – חלק ראשון בן 20 דקות.
במשפט: חסוי. אבל יש שם רשם של מחשבות
כרגע: בהגשות לחברות הפקה שונות ומשונות
לקראת: תהילת עולם
עוד מילה: פורמט! ייחודי!


אנסים אלטרנטיביים ונשים קטנות: תרבות אונס מאי 2011

נכתב ע"י astronomi בתאריך 4 ביוני 2011 | נושאים פמיניזם אקטואלי | 5 תגובות »

בחודש מאי…

אחד תועד מכניס בכוח נערה בת 16 מפאב למכונית שלו, ועוצר ליד גן אפלולי. מעניין מה הם היו עושים אם לא היו מגיעים החבר'ה הטובים מיחידת אופק. בטח היו מטיילים שלובי זרוע.

מטפל אלטרנטיבי חשוד באונס שלוש מטופלות. לפי חוקי הז'אנר, הוא אמור לטעון שזה היה בהסכמה. אלטרנטיבית.

איש קבע חשוד שאנס חיילת בריתוק. היא הקליטה שיחה איתו מודה באונס ומתנצל. הוא טוען שהיא רק מנסה להתנקם בו אחרי ניתוק יחסיהם, ולעו"ד נורא חשוב שהיא "כבשה את תלונתה 9 חודשים בבטן". מה רצית שהיא תכבוש בבטן תשעה חודשים? ברצינות, ילך לך יותר טוב אם תטען שהוא חשב שזו המשמעות של "ריתוק".

הסיפור המזעזע על ילדה שנאנסה. אונס קבוצתי חוזר. לאורך שמונה חודשים. אזהרה: מזעזע.

אחד, נהג מונית, הורשע ונאסר לעשור אחרי שמשך אישה לרכב, איים עליה, קשר אותה ואנס אותה עד שברחה. איזה מזל היה לקורבן השני שלו, שהצליחה לברוח מהרכב כבר כשהוא התחיל לאונן וסירב להפסיק.

מפקד כלא 4 לשעבר נאשם במעשה מגונה ו-7 הטרדות של פקודות. המפקד בתגובה: "הן מנסות לנקום בי". כל השמונה. ביחד.

ולסיום, בעולם הגדול – יו"ר קרן המטבע העולמית חשוד באונס, ופתאום עולות המון תלונות של נשים מעברו. כרגע משגיחים עליו במעצר שלא יתאבד. נשמע מוכר?

תרבות אונס: תרבות שמסמנת כל הזמן, בכל מקום ודרך, שאישה היא חפץ שנועד קודם כל להנאתו המינית של הגבר, ואז מתפלאה ומצקצקת כשהחוליות החלשות בין גבריה מפנימים את המסר הזה וממש אונסים את נשותיה. אבל במקביל, גם מפקפקת בתלונות הנשיות, במיוחד אם הן כבשו אותן בבטן תשעה חודשים.


אנסים מקוריים, קטעים מרתיעים וקטינות: תרבות אונס אפריל

נכתב ע"י astronomi בתאריך 2 במאי 2011 | נושאים פמיניזם אקטואלי | 3 תגובות »

בחודש אפריל…

אחד, שכן של אחת שהיא במקרה קצינה, למד את תנועותיה, ארב לה ואנס אותה באלימות. השופטים נחרדו (לאנוס קצינה בצה"ל! באמת) ונתנו לו עונש קשה, נורא, חמור במיוחד – עשר שנים בכלא. בקטע מרתיע כזה. אה, וגם מאסר על תנאי.

אחד מואשם שאנס את הילדות של אשתו, בין הגילאים 8-11. זה לא משרע הגילאים של הילדות, הוא אנס אותן – לכאורה – במשך שלוש שנים, מאז שהיו בנות 8 ועד שהגיעו לגיל הבוגר 11, אז הוא נתפס מציץ לאחת מהן במקלחת.

ותיקי המדור יודעים כי יש לי הערכה מיוחדת כלפי אנסים מקוריים, ולכן לא יתפלאו כשנעניק את אות המקוריות לאחד, מעסה, שאנס (לפחות) חמש מטופלות תוך כדי טיפול יענו-אפואי ולימד אותנו מושג שעוד לא נתקלנו בו כאן – אונס במרמה.

עוד אחד בא בטוויסט מקורי על ז'אנר מוכר ונאשם שארב לילדות קטנות בגני שעשועים ובתי הכנסת – כדי ללטף את הרגליהן ולהגיע לסיפוק מיני. גם כשהן מוחות. ובועטות.

אחד שדווקא דוגל בשימור ערכי הז'אנר מואשם שראה ילדה יורדת לזרוק זבל, לקח אותה למבנה נטוש ואנס אותה. אחר כך הוא ניגב את הזרע שלו ממנה ומהבגדים, אבל איזה מזל! נשאר מספיק לבדיקת די.אן.איי. וגם למעקב במרפאת איידס לילדים.

אחד עבריין מין סדרתי הופקד בבית החולים על שמירת שלומה של אחת, נערה בת 14 שניסתה להתאבד. ותקף אותה מינית. ויישלח לארבע שנים בכלא. שוב. האם מדובר במחווה לספר הקלאסי "ואם בתחילה לא תצליח?", ואם כן, אילו מהפנים בסיפור הזה הם-הם המחווה?

ועוד עבריין מין סדרתי אחד, אזוק באלקטרוני, חשוד שהצטרף למחבואים בגן שעשועים, המליץ בחום לבת 5 להתחבא בחדר מדרגות של בניין סמוך ואז אנס אותה בקור. סליחה, לא אנס, "ביצע בה מעשה סדום", זה משהו אחר לגמרי.

ולסיום, משהו קצת שונה: שוטר אחד לא רק חשוד אלא הודה שהיה שותף בניהול בית זונות, כזה שניצל נשים שהוברחו מברית המועצות ולא שילם להן עד ש"ישלמו את חובן לבעל הבית", כלומר – סחר בנשים. אבל אל תדאגו לשוטר המסכן, הוא לא יואשם. אין עניין לציבור שיואשם.

תרבות אונס: תרבות שמלמדת את אזרחיה מכל המינים והגילאים שכל אישה באשר היא, לפני שהכרת אותה, היא קודם כל מין דבר סקסי כזה שנועד לגרום לגבר הנאה מינית, חוזרת על המסר הזה בכמה שיותר פרסומות, מודעות, תצוגות אופנה, תוכניות טלוויזיה, סרטים, עיתונים, דיונים, בדיחות ושאר תוצרי תרבות, ואז מתפלאה נורא ומצקצקת בלשונה כאשר גברים כופים על נשים מגע מיני להנאתם. אבל רק אחרי שהוכח שהן לא רצו את זה, עמוק בסתר ליבן הסקסי.


סדרות רשת: סדרת כתבות

נכתב ע"י astronomi בתאריך 24 באפריל 2011 | נושאים סדרות רשת, עשיית טלוויזיה | כתיבת תגובה »

לנוחותכם, קוראים יקרים, סדרת הכתבות על סדרות רשת ישראליות במלואה.

כתבה ראשונה: העצמאים
על הסדרות שחיות את המיתוס האינטרנטי על אלו שיושבים בבית, לבד, יוצרים סדרה ועושים מליונים. רק בלי המליונים.

כתבה שניה: הממוסדים

על הסדרות שהגיעו לאנשהו בחיים.

כתבה שלישית: המשווקים
על הסדרות שמשתמשות בתוכן כדי למכור לכם – ומשתמשות במכירה כדי להביא לכם תוכן.

כתבה רביעית: בין לבין
על כל מי שמלפני, מאחורי ומצידי כל החלוקה הכל כך מאורגנת הזאת. ופליקס.

אני לא יכולה לומר שאני מסכימה עם כל החלטות העריכה של וויינט, אבל לינקים זה הרבה יותר נוח מאשר להלאות אתכם במסמכים המקוריים הארוכים פי שלושה, בערך.


טכנאי רנטגן, אקדחים וחצילים: תרבות אונס מרץ 2011

נכתב ע"י astronomi בתאריך 3 באפריל 2011 | נושאים נתונים ועובדות, פמיניזם אקטואלי | תגובה אחת »

צעיר גילה שהחברה שלו בהריון. צעיר החליט להתחתן עם חברה נוסח עדות הרדנק. כשחברה רצתה לבטל את החתונה בגלל ההתנהגות שלו, צעיר איים עליה עד שהתחתנה. כשחברה סירבה לקיים איתו יחסי מין אחרי החתונה, בחודש רביעי, הוא כבר איים עליה באקדח. דרוך, שלא תגידו שהוא פחדן.

בחור פוגש בחורה בפייסבוק. בחור נפגש עם בחורה. בחור אונס בחורה. בחייאת, זה תסריט שחוק כבר, תביאו משהו יותר מקורי. רגע! מהפך: בחורה קוראת לשוטרי סיור. בחור נעצר.

אבל עזבו פייסבוק, הנה אחד מחובבי מקורותיו של הז'אנר שדואג להחיות את הקלאסיקות הישנות: אחד, 41, הציע לילדות בנות 12-16 לעבוד כברמניות, לקח אותן למקומות מבודדים ותקף אותן מינית. ובוואלה דואגים לציין, כדי שלא נדאג למסכן – עד שהגיע לפורקן מיני.

ועוד בחור פגש בחורה בת 14 וחשוד שאנס אותה. הוא טוען שזה היה בהסכמה – וכי הגשת כתב אישום פלילי לבחור המסכן תסכן את גיוסו ליחידה מובחרת, כן כן. עוד מסכן.

אחד, מורה מחליף למתימטיקה, הודה שהציע לתלמידיו שיעורים פרטיים – ואז ניצל שיעור כזה כדי להתחכך בתלמידה ולבצע בה מעשים מגונים. איך שהתחילה החקירה הסתבר שהוא גם שכב מעל חברה של אחותו שישנה אצלה וביצע גם בה מעשים מגונים – אבל היא לא "תיארה מספיק טוב" את החשוד והחקירה דאז נסגרה. המממ. איך אפשר לתאר מישהו יותר טוב מ"אח של חברה שישנתי אצלה"?

ובאותו יום אח כירורגי הורשע בהחדרת אצבעות למטופלת מורדמת או שלוש שרופא היה עד להן, אבל זוכה ממקרה דומה… שאחות הייתה עדה לו.

ומסתבר שאף אחד לא ממש טרח לעדכן את הנאנסות שאח סלאש טכנאי רנגטן החדיר להן אצבעות. הן הרי לא חלק מהעניין, אם אין להן – חכו לזה – עדיין לא – עוד רגע – תועלת ראייתית!

ועוד אחד, בחור בן 40, חשוד שחיזר אחרי נערה בת 14 במשך חצי שנה בפייסבוק ובטלפון, ואז אסף אותה לפחות חמש פעמים מהפנימיה שלה, הסיע אותה לחורשה וביצע בה מעשי סדום. ובואו נסגור את פינת תגובות ה"אם זה כמה פעמים איך זה יכול להיות בכפיה" מראש: הסיבה שסקס עם קטינה נחשב אונס היא שהמבוגר אמור להיות שקול ולהבין מה סקס עושה לך, בניגוד לקטינה מהפנימייה שבסופו של דבר התלוננה עליו. אבל כמו שאומרים ברומא, התנהג כרומאי. אה, סליחה, אמור זה רומא, אבל הפוך.

ולסיום סיום סיומת: אזרת אומץ. הלכת להתלונן במשטרה על בנזוג אלים. דפקת את הראש בקיר מול כל שלבי החקירה והבירוקרטיה ואפילו הוציאו נגדו צו הרחקה בבית משפט. אבל למשטרה אין מושג שיש צו הרחקה כי… הפקס לא הגיע! כן כן. הפקס. לא. מגיע. הפקס גם לא מטלפן. כן כן.

תרבות אונס: תרבות שמלמדת את גברבריה מעל כל פרסומת וכתבה, סדרה ומוסכמה, כי נשים הינן בראש ובראשונה חפץ שנועד לספק את הנאתו המינית של הגבר המצוי. ואז נורא מתפלאת שגברים מתייחסים לנשים כאל חפץ שנועד לספק את הנאתם המינית ועושה להם נו נו נו. אבל רק אחרי שהוכח מעל לכל ספק שהיא לא רצתה את זה, כן?

 

 

 

 

 

 

 


תהיה גבר, תן לה יד

נכתב ע"י astronomi בתאריך 3 במרץ 2011 | נושאים נתונים ועובדות, פמיניזם אקטואלי | 8 תגובות »

העובדות:

הכתבהhttp://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3508998,00.html

המרואיינת: פרופסור רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון ויו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות. דאבל שאפו.

אבל: "באקדמיה, כמו גם בעולם הרפואה, התעשייה או הביזנס, אנו רואים חסמים בפני נשים שנובעים מהצורך של שילוב בין קריירה לחיי משפחה"

רגע רגע. כי גברים, את רומזת, לא צריכים לשלב בין קריירה לחיי משפחה? אז מי מתחתן עם כל הנשים הקטנות הללו ומוליד איתן ילדים?

"לא מדובר במחסומים שהוצבו במכוון, אלא הם בעיקר נובעים מהעובדה שסביבת העבודה באקדמיה וברפואה היא סביבה שעוצבה על פי אמות מידה, התנהלות ואורח חיים גבריים. לכן, מטבע הדברים, הסביבות האלה לא מאוד ידידותיות לנשים, שנושאות בעול של הקמת משפחה וגידול ילדים. זה מכתיב סוג מסוים של קריירה. זו הסיבה שנשים בסופו של דבר בוחרות מקצועות מסוימים שניתן לשלב בהם ביתר קלות חיי משפחה ונמנעות ממקצועות אחרים. זה בולט מאוד בתחום הרפואה, שנשים נוטות שלא לבחור מקצועות כירורגיים, הדורשים שעות ארוכות ועבודה פיזית קשה, והולכות למקצועות כמו רפואת ילדים, רפואת משפחה וכו', שהם יותר 'חברותיים' לנשים".

אההה, הבנתי. הנשים שלך חיות בשנות החמישים, אז עול גידול הילדים היה נחלתה הבלעדית של האישה הקטנה, שמלות עם קו מותן צר הדגישו את גזרתן הנשית בדוגמת שעון החול, המלחמה הקרה היתה בעיצומה וניצולי שואה הלכו כצאן לטבח ואסור היה לרחם עליהם.

אז רגע, מה אפשר לעשות כדי לשנות את המצב הבלתי נסבל הזה? בכל זאת, עברנו מכצאן-לטבח לשואה-וגבורה, לא?

שני דברים מציעה פרופסור כרמי:

"צריך לדאוג למעונות יום סמוכים למקום העבודה שיאפשרו לנשים גמישות רבה יותר, וכמו כן לאפשר לנשים שעות נוחות יותר. במקומות שזה אפשרי, לתת לנשים, למשל, לפצל את שעות העבודה, להתחיל אותה יותר מאוחר, או לצאת מוקדם יותר".

ואחר כך, כשמעסיקים יעדיפו גברים כי "נשים צריכות הרבה יותר התחשבות והן לא יכולות לעבוד שעות ארוכות", מה נאמר להם?

וכן: "עדיין יש מקום לדחוף נשים לשפר את התדמית העצמית שלהן ולעשות את המרב כדי להפיק מעצמן את המקסימום בכל מקום שבו הן נמצאות. לפעמים נשים מסתפקות במועט ונמנעות מלצאת מאזור הנוחות שלהן"

אה כן, לא חשבתי שנעבור את כל הראיון המלא מבלי להאשים את הנשים שהן פשוט לא רוצות מספיק.

פרופסור כרמי היקרה, הרשי לי להציע כיוון אחר, ברוח שנת 2011. כל עוד מעונות לילדים הם פתרון לנשים עובדות ולא להורים עובדים; כל עוד צריך להתחשב בנשים עובדות, יצור מוזר שכמותן, ולחנך אותן; כל עוד "שוויון" הוא שאיפה שמצריכה אפליה מתקנת לטובת נשים – מחוץ לבית, כיוון שהוא דורש מהן להיות מעין סופר-אנשים, אמהות טובות הנושאות "בעול הקמת משפחה וגידול ילדים" במקביל לפיתוח קריירה דורשנית ובכך בעצם נותן לגבר חסר העול הזה יתרון נצחי, כלום לא ישתנה. בעולם הקפיטליסטי שלנו, אם צריך "להתחשב" במגזר מסוים – אין ספק שהוא ישאר מופלה. משיקולים כלכליים טהורים.

ביום שבו נידרש להתחשב בהורים עובדים; כשיהיה מובן מאליו שגברים שמסוגלים לנהל צוות מסוגלים גם לקחת את הילד מהגן ולרופא; כשזה כבר לא ייחשב "לא גברי" לצאת מהעבודה מוקדם כי המטפלת הבריזה, וגבר לא יבוא "לעזור בבית" לאשה הקטנה אלא ייקח אחריות שווה; כששוויון יהיה לא ססמא מפלה מחוץ לבית אלא מצב טבעי גם בתוכו; אז נראה נשים בכל שדרות הסגל האקדמי.

וקטנה לסיום:


גבע. רק גבע

נכתב ע"י astronomi בתאריך 24 בפברואר 2011 | נושאים גבע.רק.גבע | 6 תגובות »

אתם מוזמנים להכיר את גבע: בחור טוב. בן 29. בסוג של חפש"ש – מנצל את כל החופשה שהוא צבר בשמונה שנות קבע. זורקים אותו מהצבא בתרגיל מסריח כי כוחות העל המוגבלים שהיו לו הולכים ונעלמים. וזה חרא. הרבה חרא. משפחתו המורחבת של הקקי. נאמן לעצת הקב"ן, גבע מתעד את הערימות המהבילות של שיט שהוא עובר, אבל הוא לא ממש טיפוס של יומן אישי (לא מכריחים – לא כותב), וגם לא ממש איש של השתפכויות ארוכות… אז הוא עושה את זה בטוויטר.

טוב, לא באמת. כלומר, הטוויטר שלו אכן מתעד את כל מה שהוא עובר, אבל הוא לא כותב אותו. אני כן. למה? כי הוא גר בראש שלי, מן הסתם.

בדיוק. הבנת. גבע הוא דמות. התיעוד שלו הוא סיפור. הפלטפורמה היא טוויטר. המדיום הוא המסר. אה, הז'אנר: מד"ב חברתי בישראל של כאן-ועכשיו. העורכת: גבירותי ורבותי, רותם ברוכין.

הקטגוריה הזו בבלוג הוא המקם שבו אני מתעדת את הניסוי החברתי-ספרותי הזה. אתם מוזמנים להגיב, ובמיוחד להציע.  אחרי הכל, טוויטר הוא מדיום אינטראקטיבי, ואני בעיקר בעניין של ניסוי כרגע, ללמוד תוך כדי ריצה. יאללה, רצנו.


שחקנים, שחקנים, שחקנים, שחקנים

נכתב ע"י astronomi בתאריך 17 בדצמבר 2010 | נושאים עשיית טלוויזיה | כתיבת תגובה »

חדי העין בוודאי שמו לב שבין תאריך הפרסום האחרון לזה המתנוסס מעל הפוסט הנוכחי עבר זמן-מה; המקורבים לצלחת יודעים כבר שמדובר בנסיבות משמחות: לאור סיום חובותיה האקדמיות של שלכם-בכנות (מינוס פרויקט גמר), חזרה החתומה מעלה אל עולם ההפקות. על הפרק: פולישוק-פולישוק.

ימי האודישנים והחזרות הארוכים בשבועות האחרונים, בחברת אחד במאי פרפקציוניסט להקצין וגדודים-גדודים של שחקנים, "שחקנים" ורוצים-להיות-שחקנים, ערערו במידה לא מעטה את התפיסות המוקדמות שלי לגבי המקצוע העתיק הזה. עודני סבורה שהמאמץ בגילוי פנים חדשות שיתווספו לארבעת השחקנים וחצי בארץ משתלם היטב. מצד שני, ההגדרה ל"ראויים" התרעננה בניקוי יבש, חידוש תפרים והברקת רוכסנים.

תחילתו של הרמונט בויכוח הניטש בין מר להקצין, הבוחר שלא לקבל אפילו לאודישון של תפקידון קטון שחקן שאין ברזומה שלו קאמרי, הבימה, קולנוע וטלוויזיה גם-יחד, לבין המחפשת פרצופים רעננים. סופו – בהבנה השקטה של המרעננת  את מניעיו של הראשון.

מתברר, קוראים יקרים, שיש שחקנים ויש שחקנים. אלה גם אלה למדו בבתי הספר למשחק לרדת לעומקן של הוראות בימוי ומסוגלים להקריא טקסט מורכב ברמה כזו או אחרת של טבעיות, אמות המידה הבסיסיות של שחקן. אבל השחקנים לא רק טובים יותר, מחליפים את עורם בקלילות והופכים במחי הבנת בימוי סצינה על פיה כאילו התאמנו עליה שבועות. הם מסוגלים לא-לשחק. לייבש אינטונציות, לרוקן משמעויות, לאטום רגשות. והם מסוגלים לא-לשחק סצינה בדמות עם מאפיינים מסוימים, ואז לא-לשחק אותה במאפיינים אחרים, והיא תהיה סצינה אחרת. הם יכולים לא-לשחק עם מבטא ולא-לשחק עם גמגום ולעבור מלא-לשחק לכן-לשחק, לאט לאט, בטבעיות, בלי שתשימו לב ופתאום אתם בוכים. או צוחקים, במקרה של פולישוק-פולישוק.

משחק אפשר ללמוד. לשכלל, לכל הפחות, לבעלי כשרון טבעי ראשוני. לא-לשחק הוא מה שמפריד שחקנים שעושים תפקידים אבל לא מתפרנסים מזה שנים ארוכות מאלה שכן: מה שמפריד בין שחקנים מוכשרים  לשחקנים מצליחים.

זה אכזרי: זה אומר שהרק-מוכשרים לא יצליחו. שתמיד יהיו ארבעה שחקנים וחצי שמקבלים את כל התפקידים הטובים ואת אלו שמתפשרים עליהם כשאין כסף.

אבל זה נכון, לצערי. וכיוון שיש לי כל כוונה להצליח כבמאית בעצמי, זה נכון גם אצלי.

.

.

ועכשיו, למשהו אחר לגמרי: גם הפעילות הפמיניסטית אינה שוקטת על שמריה.  אתם מוזמנים לבקר אותה במשכנה החדש, באתר הכצעקתה.